על גבולות הקשר הזוגי: על מי שביני לבינך ומה שבין כל השאר 

"בעלי אוסר עלי לדבר עם החברות שלי או עם אחיי על דברים שמתרחשים בינינו,
למשל אם אנחנו מתווכחים על משהו מהותי. הוא טוען שהנאמנות שלי צריכה להיות נתונה קודם כל אליו ולזוגיות שלנו. כך גם בלבטים שונים בחיי, אני מרגישה צורך לשתף את חברותיי הוותיקות, שליוו אותי כל השנים, ואת המשפחה שלי. להתייעץ איתם, כמו שנהגתי תמיד. מה דעתך?"
את מתארת ניסיון של בן זוגך לחסום ולמנוע ממך לשתף ולהתייעץ עם הסובבים אותך, וסביב הדרישה שלו עולה שאלת הנאמנויות והגבולות בזוגיות שהנה אחת מאבני היסוד של הקשר הזוגי. מהמעט שכתבת קשה כמובן להבין באופן מעמיק מה הוא אותו "ריקוד הזוגי" שקיים ביניכם. כלומר עד כמה בן הזוג שלך מנסה באמצעות דרישות אלו, להשיג יותר ויותר שליטה שלו בקשר וליצור תלות שלך בו. עד כמה הוא מאוים מהאפשרות שמא לא תזדקקי לו, והוא יהיה פחות משמעותי ומרכזי בחייך? האם בנוסף את מרגישה שהוא מצר את צעדיך, מנסה לבודד אותך חברתית, ומונע ממך קשרים עם הקרובים לך?. האם לאלו מתלוות גם קנאה מוגזמת ורכושנות כלפיך כאילו היית חלק ממנו?.
מנגד נוכל לשאול עד כמה הוא מרגיש בטוח כבן זוגך בקשר, עד כמה גבולות הקשר ברורים לשניכם, עד כמה את נוטה להכניס אחרים לתוך המרחב האינטימי בין שניכם.
כל אחד מאיתנו מצפה להיות בקשר "האחד והיחיד" עבור בן הזוג האחר, להתמקם בראש סולם העדיפויות, ולדעת שהאחר נמצא שם עבורי, מתגייס מגונן תומך ורואה בזוגיות יחידה אחת אל מול האחרים.
אנו מצפים לחוש ביטחון ונינוחות במרחב הזוגי שבינינו, לדעת שדברים הנאמרים ואירועים המתרחשים בחדרים הפנימיים של הזוגיות, אינם נחשפים לעיני אחרים, אנו חייבים להאמין שניתן לסמוך על בן הזוג שלא יסגיר את סודותינו האינטימיים, שנוכל להתהלך בבית הזוגי שלנו בחופשיות, להיחשף רגשית, מבלי לחשוש ולדאוג שמא לאינטימיות הזו שותפים גם אחרים.
כאשר גבולות הזוגיות פרוצים לכל: מידע יוצא ונכנס ממנו ללא סינון, וללא רסן, הקשר הזוגי מאבד מחוזקו הופך לרופף ושביר במיוחד. בני הזוג אינם מצליחים ליצר מרחב בטוח ביניהם, כאשר דמויות נוספות מתהלכות ביניהן.
לדוגמא: כאשר בעימותים המתנהלים ביניכם מייד משותפים גם בני המשפחה או חברים, הנוקטים עמדות, משיאים עצות, ולרוב גם משמשים כשופטים הקובעים עם מי הצדק, הרי כזוג תתקשו למצוא בעצמכם את דרכי הגישור ושבילי הזהב בין הפערים הקיימים באופן טבעי ביניכם.
עירוב יתר של אנשים מחוץ לקשר, עלול להותיר אתכם תקועים כל אחד עם "הצדק" שלו ועם התומכים החיצוניים אך בלי יכולת לבנות מרחב בו יכולים להתקיים בשלום ההבדלים וחילוקי הדעות, מרחב שיש בו גם משלך וגם משלו.
בזוגות אלו נראה מעורבות יתר של ההורים בכל עימות, לעיתים ינסו להשכין שלום בין הילדים, ולעיתים דווקא יתסיסו את האווירה, לעיתים ישמשו גורם מרגיע אך לרוב קיימת הזדהות מוחלטת עם מצוקת ילדיהם, הם חווים חוסר אונים, וזועמים על בן הזוג הפוגע. וכך, גם כאשר בני הזוג הצליחו להתפייס, ההורים עדין נותרים עם הכעס, שכן הם לרוב שותפים לקונפליקט, אך אינם שותפים להתקרבות.
הקשיים הללו יופיעו בקרב בני זוג, שטרם סיימו את תהליך הפרידה הרגשית ממשפחת המוצא שלהם, ועדין קיימת שם מידה רבה חוסר בשלות המאופיינת בתלות ביניהם לבין משפחתם. הם מתקשים לקבל החלטות באופן בוגר ועצמאי, ומחפשים את האישור וברכת הדרך על כל צעד ושעל. לרוב יציבו את הצרכים של הוריהם כקודמים לאלו שלהם עצמם ושל בן זוגם. בנוסף, הקשר עם משפחת המוצא יתאפיין בניסיונות רבים לרצות אותם, בנקיטת עמדה אוטומטית לטובת משפחת המוצא, והעדפתה על פני בן הזוג שנתפס כפוגע בה. הם חרדים שמא לא יעמדו בציפיות של משפחתם, ועל כתפיהם נושאים משקל רב של אחריות כלפיהם. חוסר הנפרדות ממשפחת המוצא יוצר עומס יתר ואינו מאפשר לפנות אנרגיה ומשאבים לבניית הקן הזוגי והמשפחתי שלהם עצמם.
כאשר הגבולות ברורים, וקיימת הסכמה מה על אותם נושאים וסוגיות שנותרים רק בין בני הזוג (לדוגמא: החלטה לפנות לתהליך של טיפול אישי או זוגי יכולה להיות דוגמא לכך, רגשות כואבים כלפי מי מבני המשפחה האחרים, מהמתרחש בחדר המיטות וכד'), הרי שהסובבים אותנו- בני משפחה וחברים, משמשים משאב רגשי חשוב במתן תמיכה, חיזוק ועידוד בהתמודדות עם קשיים אישיים ואף זוגיים ומשפחתיים.
בקרב זוגות אלו, גם עזרת הסובבים - משפחה וחברים, תיהיה תחומה ומוגבלת. הם יהיו מסוגלים לבטא אמפתיה לרגשות הכואבים, ולהבינם, ולהכילם , אך לא ימהרו לחרוץ דין, להתערב באופן מיידי ואקטיבי בכל עניין.
ברור רציני בדיאלוג בוגר בין שניכם, יכול לאפשר לשניכם להבין זה את צרכיו של זה, ובעיקר להבהיר היכן עוברים הגבולות ביניכם כזוג לבין הקרובים לכם. אם קשה לבד למצוא את שביל הזהב, ייעוץ זוגי בהחלט יכול לסייע בסלילת הנתיב.